ברוכים הבאים לפוסט השני בבלוג של Sol Y Cóndor.
הפעם אקדיש את מילותיי ומחשבותיי לפאלו סנטו – העץ המיוחד, הצנוע והמקודש, שכבר הפך לפופולרי ונמצא כיום כמעט בכל בית שבו משתמשים ברפואות עשן.
האם אי פעם תהיתם לגבי העץ עצמו? מניין הוא מגיע? היכן הוא גדל?
אולי שמעתם שהוא נמצא בסכנת הכחדה, שהוא צריך למות מוות טבעי, ושחולפות שנים עד שהוא מקבל את הארומה המוכרת שלו?
נתחיל בכמה פרטים יבשים, לפני שאספר לכם על המפגש המכושף שלי עם העץ.
(כן כן, הלכתי לפגוש אותו כשהוא עוד חי ומחובר לאדמה…)
קצת על העץ
שמו המדעי של הפאלו סנטו הוא Bursera graveolens.
הוא צומח בדרום אמריקה באזורים יבשים וצחיחים, בעיקר בקרבת הים. קצב הצמיחה שלו איטי יחסית, והוא יכול לחיות שנים רבות ולהגיע לממדים מרשימים.
העץ הוא קרוב משפחה של המור והלבונה, אותם אנו מכירים ממסורות עתיקות ברחבי העולם.
הפאלו סנטו נחשב בתרבות האנדית ובמורשת האינקה למתנה בעלת ערך רב.
עד היום משתמשים בו כדי לברך טקסים ולהגיש מנחות לפצ'מאמה.
השתתפתי בכמה טקסים מהמסורת האנדית, שבהם התבקשו המשתתפים להביא למנחה פרחים, פירות ופאלו סנטו.
בדרום אמריקה, אופן השימוש בו שונה לעיתים מהאופן שבו אנחנו משתמשים בו במערב.
דמיינו מדורה קטנה העשויה ממקלות פאלו סנטו, במקום להדליק רק את הקצה ולהשתמש בעשן כפי שנהוג אצלנו. 😉
וטוב שכך. הפאלו סנטו הפך לפופולרי מאוד, והוא צומח לאט. בסופו של דבר מדובר במשאב מוגבל.
זו אחת הסיבות שבגללן יצאתי לפגוש את העץ.
רציתי לראות בעצמי מה קורה בשטח.
עוד תלמדו להכיר אותי דרך הבלוג, אני אוהב להגיע למקור של הדברים. במיוחד כשמדובר בצמח, ביצרן או במוצר.
יש בי רצון להגיע לשורש, למקום שבו הדבר נוצר ומתהווה.
כך אני מרגיש שאני יכול להעביר הלאה מלבד המוצר עצמו, גם את הרוח שהוא נושא – את המסורת, את הסיפור ואת ברכת המקום שממנו הגיע.
הדרך לאקוודור
לפני כמה חודשים הגעתי לאקוודור.
חשבתי שזה יהיה ביקור קצר של כמה ימים, שלאחריו אמשיך למרכז אמריקה.
אך מהר מאוד הבנתי שלאדמה הזו יש הרבה מה להציע לי ואעשה טוב אם אשאר במקום המזמין אותי אליו באופן כה מחבק ונעים.
כבר ביומיים הראשונים שלי במדינה, בזמן שהלכתי לפגוש אשת רפואה ולהשתתף בטקס לכבוד השנה האנדית החדשה, פגשתי אדם שסיפר לי על המחוז שבו צומחים באופן טבעי עצי פאלו סנטו.
מיד הרגשתי את החום המוכר בבטן שמסמן לי:
כן.
לשם.
תוך ימים ספורים יצאתי לדרך.
לשמחתי, עצי הפאלו סנטו גדלים באחד המחוזות היפים ביותר באקוודור, לחופי האוקיינוס השקט.
אחרי מסע ארוך הגעתי לבית ההארחה בעיירה המרכזית.
למחרת בבוקר יצאתי לחפש את העץ.
התחלתי לשאול.
איפה אפשר למצוא אותו?
איפה אפשר לראות אותו חי וצומח?
אני רוצה להגיע לממלכה הטבעית שלו.
בעל בית ההארחה שבו שהיתי התברר כביולוג ואקולוג.
כששאלתי אותו על הפאלו סנטו, הוא לקח אותי לגינה והראה לי עץ קטן בעל עלים משוננים.
"זה פאלו סנטו."
בהתחלה היה לי קשה להאמין.
אבל אחרי שגירדתי מעט את הגזע והריח המוכר עלה ממנו, לא נותר מקום לספק.
זה היה המפגש הראשון שלי עם העץ, והמפגש הזה רק חיזק בי את הרצון לפגוש את העץ בסביבתו הטבעית, בממלכה שבה הוא צומח.
השער לממלכה
לא קיבלתי הכוונה מדויקת, אך אמרו לי שייתכן ואוכל למצוא את העץ באזור מסוים אליו ניתן להגיע דרך שמורת טבע.
למחרת כבר הייתי בדרכי. מונית של רבע שעה ואני בכניסה לשמורה.
שביל השמורה מתחיל כמה קילומטרים מהים, ביער יבש וסבוך. לאחר כמה קילומטרים מגיעים אל הים והחופים המדהימים של השמורה.
לאחר הקילומטר הראשון של הצעידה, כשהתחלתי ללכת בשביל, פתאום משהו הרגיש מוכר.
אני כבר הייתי כאן.
לפני שמונה שנים.
בטיול הראשון שלי בדרום אמריקה.
מעולם לא עלה בדעתי שאחזור לכאן יום אחד כדי לחפש עץ שהפך לחלק מהדרך שלי.
לרגע אחד העבר וההווה נפגשו ורקדו על אותו השביל.
המשכתי וצעדתי ביער צפוף ויבש מאוד, מבלי רמז לעץ שבשבילו הגעתי.
עד ש:
לפתע ראיתי שני עצים עצומים בגודלם, בעלי העלים המשוננים שאותם למדתי להכיר כפאלו סנטו!
הלב התחיל לדפוק חזק.
העצים עמדו משני צידי השביל, כמו מסמנים שער לממלכה.
נשימה עמוקה.
מבקש להתרוקן, כדי שאוכל להרגיש את המפגש כפי שהוא.
התקרבתי אל העץ המרשים.
תוך שנייה הגיע נדל ענקי, בעל רוח סגולה, מטפס ומסתובב על גזעו.
זה היה לי ברור.
העץ מוגן.
שמור.
זה היה רגע חזק ומשמעותי עבורי.
כמעט והחלטתי שזה סימן להפסיק לעבוד עם העץ ומקלותיו.
אך נשארתי שם, בשהייה.
במדיטציה.
והמשכתי להקשיב.
התחלתי להתחבר עם העץ בדרכי.
להריח אותו.
לגעת בו ובפירותיו הריחניים.
להרגיש את נוכחותו ומה הוא מביא.
הרגשתי הגנה.
שלווה.
הרמוניה.
נוכחות שקטה וברורה.
בשלב מסוים הנחתי טבק למנחה וביקשתי רשות.
לעבוד עם העץ.
להעביר הלאה את הרפואה שהוא נושא.
ולמצוא דרך לעשות זאת מתוך כבוד לאדמה ולמקור.
ולמצוא מקור טוב, מקיים והוגן שעושה זאת בעצמו.
ככל שהמשכתי ללכת, החלו להופיע עוד ועוד עצי פאלו סנטו.
קטנים.
גדולים.
צעירים.
מבוגרים.
אט אט התגלתה בפניי הממלכה.
ועל איזו ממלכה מדובר.
יער יבש, פראי ויפהפה, הפוגש את חופי האוקיינוס השקט.
חיבורים טובים
לא עברו יומיים ומצאתי ספק מקומי שהרגיש לי נכון.
הגעתי למפעל קטן ואותנטי, שבו ראיתי את כל התהליך – מהאיסוף ועד לאריזה.
אפילו משאריות העץ מפיקים שמנים אתריים וקטורות.
אבל יותר מהתהליך עצמו, עניינו אותי האנשים.
זה תמיד החלק החשוב עבורי.
רציתי לראות שמדובר באנשים שאפשר לסמוך עליהם.
אנשים שפועלים מתוך כבוד לטבע, מחויבות לקיימות ואהבה אמיתית למלאכה.
לשמחתי, זה בדיוק מה שמצאתי.
הספק שעמו בחרנו לעבוד מקיים כבר למעלה מעשרים שנה פרויקט ייעור משמעותי באזור, כדי שגם לדורות הבאים תהיה האפשרות ליהנות מהעץ המיוחד הזה.
והפאלו סנטו?
מתוק.
יפהפה.
מבורך.
אני מוצא הבדל לא קטן בין הפאלו סנטו שמגיע מפרו לבין זה שמגיע מאקוודור.
לשניהם ארומה נעימה ומיוחדת, אך לכל אחד אופי משלו.
הפאלו סנטו האקוודורי מרגיש לי מעט יותר מתקתק, עם נוכחות שונה מזו שאני מכיר מהפאלו סנטו הפרואני.
לסיום
בסופו של דבר, המסע הזה לא היה רק מסע בעקבות עץ.
הוא היה מסע אל המקור, אל האדמה, אל האנשים.
ואל הקשר שביניהם.
כשאני מדליק היום פאלו סנטו, אני כבר לא מריח רק את הארומה שלו.
אני נזכר ביער.
בשביל.
בשני העצים שעמדו כמו שער.
ובאנשים שבוחרים לשמור על קיימות עבור הדורות הבאים.
תודה שקראתם עד כאן.
מקווה שהצלחתי לקחת אתכם איתי למסע הזה, ולו לרגע אחד.
ובהודיה גדולה על הזכות,
ובתפילה להרמוניה בין אדם לאדמה ובין אדמה לאדם.
לשימוש נכון, קשוב ורגיש במתנות שאנו מקבלים מאמא אדמה.
כך שגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות מהרפואה הטובה שאנו מקבלים.
אהו.
